שינסיי קורין דקריאון: לונה

בדמדומים על גדת הנהר, נערות הקסם דאקריון התמרה, מוכנות לפגוש את נחיל התינוקות הנופלים דמויי החרקים。 »באותו רגע לעולם לא יכולנו לדמיין… שכך ייגמר העניין…« מוקפות, נקשרו נערות דאקריון ברוק דביק שהורק עליהן. זרועות תמנון החליקו על גופן, מלקקות כל סנטימטר, חודרות לכל חור — עד שפרצו באלימות לאזורים הרגישים ביותר。 חשות את גופן משתנה, שלוש הלוחמות שרועות על הקרקע ספוגות זרע, עיניים ריקות, גוף מתעוות。 פתאום על הבטן התחתונה הבזיקו סמלים מגונים זוהרים, פועמים באור מלחיץ ומעוררים תשוקות שלא ניתן עוד לעצור。 »ואז… הרגע הגיע סוף סוף.« מובסות ומסכנות, כלואות בעולם המלאכים הנופלים והמפלצות。 עומדת מולן הייתה מקור הכול — האם הקדושה הנופלת。